תהיי יפה ותשתקי בוורוד

אין בזה חידוש גדול להורים לבנות או לכל מי שזכה לצפות מקרוב בילדות בשנים האחרונות, אבל לטובת אלה מכם שישנו במערה בעשור האחרון הרשו לי לציין את המובן מאליו: במובנים מסוימים מאוד, שנות החמישים חזרו. כאילו לא התקדמנו בכלל מאז, הילדות מסביב עדיין מעריצות נסיכות, משחקות באיפור ותכשיטים ומתעקשות על הצבע הוורוד בכל היבט של החיים. למרות ההיצע הרחב של תכנים תרבותיים שהדמויות הנשיות בהם פחות סטריאוטיפיות, נדמה לפעמים שההעדפה לגיבורות יפות וחסרות אונים היא מולדת – עד כדי כך גדולה ההתעסקות של בנות חמש עד עשר בעולם הנסיכות והפיות.

מאירה פירון, אם לשתי בנות, מו"לית הוצאת "טל-מאי" ומחברת הספר "בנים בנות וסודות כמוסים" העוסק בחייהן של ילדות, חושבת שאנחנו ממהרים מדי להסיר את האחריות לגלישה הזאת בחזרה לתפקידי המגדר הכי סטריאוטיפיים מעצמנו כהורים. "הדבר הזה, הבידול בין בנים לבנות בהתנהגות ובלבוש באמת קורה, אבל אני חושבת שהוא בא הרבה פעמים דווקא מההורים. אולי כשאנחנו רואים את זה בנעורים שלהן קשה לנו להסתכל על זה כי זה תופס זווית שיותר קשה לנו איתה. אבל הרי אנחנו ההורים הם אלה שקונים להם ורוד או תכלת כשהם נולדים. התינוק שנולד לא הלך לחנות ובחר בעצמו. אני רוצה לראות את ההורה שילביש את התינוקת שלו בתכלת או את התינוק שלו בוורוד. מה הבעיה בתכלת? רק מהפחד שיקראו לתינוקת שלה בן, אף אימא לא תעשה את זה. אנשים מפחדים משונות, כולל ברמה האסתטית. הורים מאוד מתלהבים כשהם רואים ילד אינדיבידואליסט ומיוחד, בתנאי שזה לא הילד שלהם. מהילד שלהם הם רוצים שהוא יהיה רגיל וילך בתלם. בשביל מה להסתבך? אז במקום לחנך את הילד לאינדיבידואליזם, הם מחנכים אותו לשמרנות, בעיקר במה שנוגע לתפקידי מגדר, כולל התנהגויות מסוימות. הבנות צריכות לעשות חנדעלך, להיות חמודות ומנומסות, לא מאיימות ועצבניות. בן יכול להיות יותר פרוע ולא צייתן, כי הורים נורא מודאגים אם הבן לא יתלבש כמו בן או לא יתנהג התנהגות טיפוסית לבן. מבוגר, ככל שאנחנו מבוגרים יותר אנחנו מחפשים את מה ששונה, אבל ילדים אוהבים את מה שמוכר וידוע. נורא קל להכניס אותם לתלם. ואחר כך כשהם גדלים אנחנו מתפלאים למה הם כאלה.תסתכלי למשל על הדמות של האחר שיש בספרות ילדים, זאת שהיא לא הנסיכה החמודה עם המותניים הצרים והבגדים הוורודים. האחר הזה הוא המכשפה המכוערת".

פרופיל אחרון

ואז אנחנו רואים מישהי כמו מיילי סיירוס ומזדעזעים.

"מיילי סיירוס היא בעצם מיינסטרים. היא הרי הייתה בהאנה מונטנה, הסדרה שכל הנערות הצעירות העריצו, הייתה ילדה טובה ירושלים ופתאום היא נהייתה מה שהיא עכשיו. אבל מה בעצם ההבדל בינה לבין כל זמרת אחרת שמתרוצצת עם תחתונים על הבמה? היום המיינסטרים של הזמרות זה להתרוצץ חצי ערומה על הבמה. כל הזמרות שנערות שומעות היום הן כאלה. הוויזואליה של זה היא של פורנו, אבל זה לא שונה מאיך שגידלנו אותן, עמוק במיינסטרים, עמוק בלמכור את איך שהן נראות".

אז איך מגדלים ילדים לצרוך גם תרבות אחרת?

"מה שאני עשיתי עם הילדות שלי, גם כשהן היו ממש קטנות, היה למשל להקפיד שהן ישמעו את המוזיקה שלי. לא דיסקים של ילדים. ככה הן מכירות מגוון רחב של להקות וזמרים. בסרטים – את הקטנה שלי לקחתי לסרטים של וודי אלן, והיא מאוד אוהבת אותם. בספרים, נתתי לגדולה לקרוא את ג'יין אייר. האסופית. את פנג הלבן, שנחשב ספר בנים, היה נורא חשוב לי שהיא תקרא ובאמת, היא קראה אותו. צריך לחשוף כל ילד למה שהוא אוהב, אבל להכניס אותם, לפתות אותם לטעום גם מדברים אחרים. אפשר גם לכוון ילדים. הילד יכול לקרוא מה שהוא רוצה ואפשר גם להיות אקטיבי בניסיון להוסיף לו דברים. כהורה אתה סוכן התרבות של הילד. מה שאתה תיתן לו ומה שאתה תראה לו, זה מה שיהיה".

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s