אח זאת מילת מפתח

מתכננים עוד ילדים? מתים מפחד מהתגובה של הילדים הקיימים לתוספת למשפחה? תחזיקו חזק כדי שלא לחטוף שוק – אתם לא לבד. ספר חדש ומוצלח, אם כי לא נטול פגמים, מציע את הגרסה שלו לאחד הסיפורים העתיקים ביותר בתולדות האנושות: יריבות בין אחים. אפשר רק לקוות שלאלונה ואחיה צפוי סוף טוב יותר מאשר לקין והבל.

אם יש מדף עמוס בין כל "ספרי הבעיה" במחלקות הילדים שבחנויות הספרים (ספרי בעיה הם הספרים שאמהות מבולבלות נכנסות לחנות כדי לשאול: "אולי יש לכם ספר על ילד שלא רוצה להיגמל ממוצץ/חיתול/הרצת שורות קוקאין עם החברים מטרום חובה?") הרי זה המדף שבו הספרים המספרים על ילדים שנולד להם אח קטן. מי לא כתב על הקונפליקט הזה? סופרים ידועים, סופרים פחות ידועים, אלמונים שהוציאו את ספרם בהוצאה עצמית, סבתות אוהבות שכותבות על סמך הניסיון העשיר שצברו עם שלושה נכדים, סופרים מחו"ל, ללמדנו שאותם קונפליקטים בדיוק קיימים גם פה וגם שם. אל הרשימה הענקית הזאת הצטרפה עכשיו רמונה די-נור, כותבת שרוב ספריה לילדים מצטיינים בהבנה דקה ומדויקת של נפש הילד ובאהדה הפשוטה, הכנה והלא פסיכולוגיסטית שעולה מהם כלפי הגיבורים.

הוא לא נורא, האח הצעיר. יכולת להיתקע עם נפתלי ויאיר

הוא לא נורא, האח הצעיר. יכולת להיתקע עם נפתלי ויאיר


אלונה של די-נור, אותה ילדה חמודה ועקשנית שהכרנו בהתחלה בספר "אלונה לא" ואחריו בספר "אלונה לא נרדמת", חוזרת בספר חדש. וכמו בספרים הקודמים על אלונה, גם הפעם יש משבר. לאלונה נולד אח, וכמו כל בת שלוש שזוכה למתנה מהסוג שמגיע בלי הזמנה ובלי פתק החלפה, היא לא משוכנעת שזה רעיון מוצלח במיוחד. "האח הזה, מתוק כזה, רק לפעמים – מטרד". כמו שמתואר בסיפור ובאיורים המקסימים של מישל קישקה שתמיד יש בהם זווית נוספת שמשלימה את החוויה המילולית, בהתחלה אלונה נרגשת. אחר כך היא מקנאה. בהמשך היא מתכננת נקמות, מנסה להחזיר את האח למקום שבא ממנו ולבסוף – משלימה עם קיומו.
שלא כמו בספרים הקודמים על אלונה, הפעם המספר נוטש את העמדה שלו כצופה מהצד, גורם ניטרלי כביכול ולכל היותר עייף קצת. הפעם קולו של הצופה הוא בבירור קול של מבוגר שמדבר ישירות אליה ומתקן בסבלנות רבה את כל התפיסות המוטעות שלה בנוגע להופעתו. לא, האח הוא לא צעצוע שאפשר לחטט בו ולנעוץ אצבעות. לא, אבא ואימא לא שכחו את אלונה ולא עזבו אותה. לא, האח הוא לא אורח שיעזוב בקרוב ולא, אלונה לא לבד. יש לה אח, שמעכשיו ועד עולם יגדיר את קיומה בתואר נוסף שעד כה לא היה לה – אחות. השינוי הזה שהסיבות לו לא ברורות הוא החולשה העיקרית של הספר הנחמד הזה. במקום ההצגה הידידותית והלא ביקורתית של אלונה ושל הסוגיות השונות שהיא מתמודדת איתן הפעם גולש הספר, אולי מפני שהוא עוסק בתחום עמוס כל כך, להטפה לא ברורה. למה אסור לאלונה לבכות? למה אסור לה לרקוע ברגליים? והתשובה – "את עכשיו אחות" כלל לא משכנעת. כי הרי, כך לימדו אותנו כל הסופר נני של העולם, מותר לבכות. מותר לרקוע. מותר לדרוש תשומת לב גם אם המבוגרים מסביב עסוקים כרגע בפולש הקטן שחדר אל הממלכה של האחות הבכורה. מותר להישאר ילדה קטנה, כי את אכן ילדה קטנה. גם מי שמזדהה מכל הלב עם התפיסה שלפיה אח קטן הוא בסופו של דבר מתנה גדולה כל כך לאחותו עד שהוא מגמד כל מטרד שהוא גורם מעצם קיומו, יתקשה להסכים עם המסר הדודתי הזה שבלעדיו הסיפור היה נעים יותר לעיכול. גם כך, "אלונה לא לבד" בולט לטובה בין כל אותם ספרי בעיה העוסקים באח קטן שמטלטל את עולמה של האחות הבוגרת, בעיקר כי הוא לא ספר בעיה קלאסי, דהיינו שטחי ומהונדס, אלא ספר אמיתי שמספר סיפור של ממש.
גילאי שנתיים עד חמש.
"אלונה לא לבד". כתבה: רמונה די-נור. צייר: מישל קישקה. כתר.

לרכישה

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s