אל-מנטרי, ווטסון

קונצרטים לילדים הם הזדמנות לבילוי משותף ולהיכרות עם עולם המוזיקה בו זמנית. אז למה אנשים מפחדים לקחת את הילדים לבילוי קלאסי? עידית שכטמן, המלחינה, הכותבת והמנצחת של הקונצרט הדו לשוני לילדים "שרלוק הולמס, תעלומה בקונצרט", העוסק במוזיקה כשפה מגשרת בין תרבויות, מספרת על עלילת הקונצרט, על הגלגולים שעבר ועל העבודה כמנצחת בקונצרטים לילדים.

בהתחלה לא העזנו לעשות את זה. היינו בטוחים שהילדים ישתעממו, וגם אנחנו. פחדנו שהם יטפסו על המושבים, יברחו מאיתנו בין המעברים וידרשו בקולי קולות ללכת הביתה, כל זה לעיניהם המזועזעות של עשרות הורים שישבו ליד הילדים המנומסים להפליא שלהם ויתבשמו באחד התענוגות הייחודיים להורים במקומות ציבוריים, תענוג ה"איזה מזל שזה לא הילד שלי".
אחר כך, אחרי שגילינו שדברים כאלה קורים מדי פעם לרוב הילדים, גם אלה שמהצד נדמה לנו שאף פעם לא עשו פדיחות להורים, תפסנו אומץ. לאט-לאט התחלנו ללכת עם הילדים לקונצרטים ייעודיים, להופעות של תזמורות והרכבים שמבצעים יצירות קלאסיות שהותאמו לילדים ויצירות חדשות יותר שהולחנו במיוחד להם. גם אנחנו וגם הם למדנו להקשיב למוזיקה, להתמקד בבימה ובנגנים וליהנות גם ממופעים עמוסים פחות ונטולי פירוטכניקה. והפדיחות? היו כאלה כמובן. אז מה.
בשנים האחרונות השיק מפעל הפיס סדרה של יוזמות תרבות המיועדות לילדים, ומטרתן לספק מופעים איכותיים, מקוריים ונגישים לילדים ברחבי הארץ, כל זה במחירים מסובסדים מאוד של 20 שקל לקונצרט. אחת היוזמות האלה היא סדרת המופעים "קלאסילייק" שעלתה בשנה שעברה ובמסגרתה הוזמנו מלחינים ישראלים להגיש יצירה לילדים שתופק ותועלה ברחבי הארץ. אחת מאותן יצירות היא, "שרלוק הולמס, תעלומה בקונצרט", שכתבה והלחינה המנצחת והיוצרת עידית שכטמן. אחרי שעלה ברחבי הארץ, עבר הקונצרט מתיחת פנים קלה וכמה שינויים, ועכשיו הוא מועלה בחדש בגרסה דו לשונית – עברית וערבית.

בלש שמדבר בשפת המוזיקה. שרלוק הולמס וידידה

בלש שמדבר בשפת המוזיקה. שרלוק הולמס וידידה


עידית שכטמן מספרת איך נולד המופע. "זה התחיל מפרסום של מפעל הפיס על תחרות בעילום שם למלחינים, שבה מלחינים הוזמנו להלחין יצירה לילדים לתזמורת או להרכב קאמרי, משהו כמו פטר והזאב. ואחר כך הייתה ועדה מאוד מכובדת שבחנה את היצירות, שאחרי שנודע לי מי ישב בה ממש היה לי כבוד גדול שבחרו יצירה שלי. אז אמרתי שאני הולכת על זה, כי כבר שנים אני מתעסקת בתחום הילדים וכבר הלחנתי בעבר יצירה לילדים שנקראה 'למה למשל משל' עם תזמורת הבמה הישראלית, אז חשבתי שזאת הזדמנות להלחין עוד יצירה. מבחינתי ביצירה לילדים גם הסיפור עצמו צריך להיות מוזיקלי. צריך להיות לעלילה קשר מוזיקלי. בגלל זה בחרתי בשרלוק הולמס, שהוא הרי גם כנר ויש לו סטרדיבריוס שהוא מנגן עליו. אז קישרתי בין הדברים. כתבתי סיפור שהוא מגיע לפה לארץ לנגן ונעלם לו הכינור, ואז אנחנו נכנסים למין סיפור בלשי. זאת הייתה גם הזדמנות לחינוך מוזיקלי, שדרכה הילדים לומדים מה זה סטרדיבריוס ומה זאת סונטה. המוזיקה היא דמות ראשית בעלילה. היא עוזרת לבלש לפענח את התעלומה. למשל, החלק הראשון מוצג דרך המבנה של הסונטה. כי בפתיחה של סונטה מוצגות שתי מנגינות, ושרלוק הולמס מקבל רעיון מכל אחת מהמנגינות. אז יש לו שני רעיונות. החלק השני של הסונטה הוא פיתוח. המלחין לוקח את הרעיון ומפתח אותו, ושרלוק הולמס לוקח את הרעיון שהיה לו ומפתח אותו. בחלק השני המוזיקה היא מכונת האמת. אם הנגנים מזייפים קצת, אם הם לא מדייקים, סימן שהם מפחדים והם האשמים בגנבה. בחלק הזה מציגים את כל התזמורת, כלי הנשיפה, כלי ההקשה, חלק אחרי חלק צריך לנגן לו כדי שהוא ישפוט אם הם האשמים או לא. אחר כך יש פרק עם הקהל, כי גם הקהל הוא חשוד, וזה פרק אינטראקטיבי שבו הילדים בקהל משתתפים במנגינה באמצעות הקשה. ואחר כך יש פתרון, שלא נגלה אותו, ואז, בגלל ששרלוק הולמס אמור לנגן קונצ'רטו עם התזמורת, יש גם קונצ'רטו. זאת הייתה היצירה שזכתה ב2012, ועשינו איתה קונצרטים בעברית וגם בערבית, עם יוסף סוויד שהיה שרלוק הולמס בערבית. אני למדתי בשביל זה את כל הטקסט בערבית בעל פה, וזה לקח לי שלושה חודשים. הופענו בשפרעם ובנצרת ואני יכולה להגיד לך שהקהל הערבי היה נפלא. ישב בשקט, השתתף".
ועכשיו אתם מעלים מחדש את אותו קונצרט?
"עכשיו עשינו קונצרט חדש לגמרי, דו לשוני. זאת התמודדות אחרת לגמרי, כי כששרלוק הולמס מדבר בעברית או בערבית לא צריך לתרץ את זה. זה כמו שלוקחים שייקספיר, שבמקור הוא באנגלית, ומעלים אותו בארץ בעברית. לא צריך להסביר את זה לקהל. אבל כשלוקחים ערבית ועברית ביחד, יש לזה מטרה, מטרה חברתית. חוץ מזה, שרלוק הולמס הוא אנגלי. מה פתאום הוא מדבר גם עברית וגם ערבית? זה משהו שצריך להסביר. אז עברו חודשים של מחשבה על השאלה איך להסביר את עניין השפה, והיו כל מיני רעיונות עד שבסופו של דבר הפתרון היה ששרלוק הולמס מגיע לארץ, ובגלל שהוא ידע שיש פה שתי שפות רשמיות הוא למד אותן כדי לתקשר עם הקהל שלו. בעצם הנושא של הקונצרט החדש הוא שפה, ומה שהוא אומר זה שהמוזיקה היא שפה בינלאומית. להצגה עצמה יש בימוי חדש והוספנו עוד שחקנית שהיא עיתונאית ומדברת גם ערבית וגם עברית, ומנחה בעצם את הקונצרט. העלילה דומה למה שהייתה אבל הדגשים הם אחרים, פחות על מושגים ויותר על המוזיקה כשפה, על תווים שהם בעצם אותיות וכאלה דברים.
השימוש בשתי השפות ובמוזיקה שהיא שפה בינלאומית מחבר בין הילדים בקהל, כי כולם מבינים הכול. הקהל היהודי מבין מה אומרים בערבית והקהל הערבי מבין מה אומרים בעברית. הכול משולב זה בזה למטרה הזאת, ככה שגם אם שואלים שאלה בשפה שאת לא מבינה, לפי ההקשר או לפי התשובה את מבינה מה שאלו. להרכיב ככה את הטקסט הייתה ממש מלאכת מחשבת. עבודה מאוד קשה".
והתוצאות?
"כבר הופענו עם זה פעם אחת, וזה עבר בגדול את מבחן הקהל. הופענו בדליית אל כרמל, והילדים היו מהופנטים לגמרי. זה היה כל כך כיף. עשינו את זה בלי חשמל כי בדיוק הייתה הפסקת חשמל וסוער וגשם טפטף על הבמה, והיה נהדר".
מופעי מוזיקה לילדים, גם המצליחים ביניהם, עולים לעתים רחוקות יותר. אתם לא מופיעים יום אחרי יום כמו בפסטיגל.
"אני חושבת שמפעים האלה נדירים כי הקהל שלהם הוא קהל ספציפי יותר, וקטן יותר. זה הקהל שלוקח את הילדים למופע שהוא תרבות ולא ממש שואו בידורי. הלוואי שאפשר היה לעשות הרבה מופעים כאלה, אבל יש פחות אנשים שבאים. לאט לאט זה משתנה".
אז מה, אנשים לא באים?
"יש מי שבא, אבל האולמות לא מפוצצים, לפחות לא תמיד. זה בעייתי. אי אפשר למלא את יד אליהו או משהו כזה. מי שמעלה את הקונצרטים האלה הן תזמורות, לא אמרגנים או מפיקים, לא מישהו שמשקיע בזה כסף או פרסום אלא התזמורות עצמן. ואלה לרוב עמותות דלות תקציב, שנמצאות בגירעון. אין להם כסף לעשות את הפרסום כמו שצריך והם אלה שמסתכנים אם בסוף האולם ריק, ותזמורת זה הרבה אנשים שצריך לשלם להם על כל מופע, אז הם יותר פוחדים לקחת את הסיכון. אם יבוא מפיק וייקח את המופע הזה ויעשה לו את הפרסום, יכול להיות שזה ילך. אבל המפיק יעדיף לעשות מופע עם כוכבים, כי זה מוכר יותר כרטיסים. אני יכולה להגיד לך שכשאנחנו עושים מופעים באולמות הרבה פעמים האולמות מעדיפים לפרסם את זה בתור הצגה מוזיקלית ולא קונצרט, כי קונצרט מוכר פחות".
עדיין, את בחרת להקדיש את הקריירה המוזיקלית שלך לילדים.
"ככה יצא. בעצם כל תחום הניצוח בא לי במקרה. למדתי ברימון ורציתי להיות זמרת יוצרת. הייתי במחזור של מירי מסיקה. אבל רציתי ללמוד את הדברים ביסודיות ולהכנתי למגמת הלחנה ואחד הקורסים הבסיסיים שם היה ניצוח עם ירון גוטפריד, והוא גילה אותי. הוא אמר שאני צריכה להיות מנצחת ובהתחלה זה ממש לא נראה לי. מה פתאום ניצוח? אני זמרת יוצרת בכלל! אבל איכשהו התחלתי ללכת לכיוון הזה ונתפסתי ברצינות, והלכתי ללמוד באקדמיה. אל הניצוח לילדים הגעתי כי כל המנצחים הצעירים הולכים לעבוד בקונצרטים לילדים. זאת ההשתפשפות שלהם, איפה שצוברים ניסיון, כי שם לא מבצעים יצירות שלמות אלא פרקים מיצירות, והקונצרטים יותר קצרים. אבל אני מההתחלה גיליתי שבתוך הקונצרט אני מנצלת את כל הכישורים שלי ועושה כל מה שרציתי תמיד להיות. אני שרה, אני משחקת, את כל הדברים שאני אוהבת לעשות אני עושה על הבמה הזאת, מכתיבה ויצירה ועד להופעה. ראיתי שזה מצליח, וזאת נישה שאני גם נהנית בה וגם מצליחה בה, אז נשארתי בלב שלם. אני כן רוצה ללכת גם לכיוון המבוגרים, אבל לא לקונצרטים מעונבים. הייתי רוצה לעשות גם בשבילם דברים מיוחדים. מבוגרים שבאים אלי אחרי קונצרטים אומרים שהם נורא נהנו, לא פחות מהילדים. אפשר לעשות גם להם דברים מיוחדים. למה רק לילדים?"

הקונצרטים הבאים:
02/01/2014, 17:00. אבו גוש. אולם הספורט, רח' השלום 33.

03/01/2014, 11:00. עכו. קונסרבטוריון עירוני, רח' שטראוס 1.
תיקון עריכה: המופע בעכו הועבר לתאריך 14/2/14.
05/01/2014, 17:30. ירושלים. מרכז ז'ראר בכר, בצלאל 11.

21/01/2014, 17:00. יפו. אודיטוריום אניס, רח' פעמונית 9.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s