מישהו כבר הציע לכם להתאבד היום?

נכון שלא? אבל אם תבדקו את הסלולרי של הילד, יכול להיות שתגלו שהוא קיבל הצעה כזאת, ולא בפעם הראשונה, ממי שבלי טיפת אירוניה אנחנו קוראים להם "חברים לכיתה". אצלם, הצקות, קריאות להתאבדות והפצת סרטונים מבזים כבר הפכו כמעט לנורמה. כנס שיתקיים השבוע ינסה להציע להורים כלים להתמודדות עם צורה חדשה ולא מוכרת של התעללות.

היה הייתי ילדה שהציקו לה בבית הספר. שום דבר מזעזע או מחריד, אגב. אף אחד לא הרביץ לי. אף אחד לא עשה עלי חרם ארוך. אף אחד לא הציע לי להתאבד. סולידיות הן היו, ההצקות. כינויי גנאי פה ושם. דחיפות מתונות. איזה שיר מציק שהמציאו עלי פעם. לא משהו להתגאות בו, באמת. באולימפיאדת הכאב והסבל של הילדים הדחויים, לא הייתי מגיעה אפילו למוקדמות.
לא היה שם שום דבר קריטי, אבל עד היום אני זוכרת את הילדים ההם. בעיקר את המנהיגה שלהם, ילדה מרושעת עם אש בעיניים שזכתה למעמדה בכיתה בשל ההתלהבות שבה בעטה בכל מי שלא בא לה בטוב ונימת ההפקרות הכמעט מינית שהייתה בכל מילה שאמרה. ממרחק השנים נראה לי שהיא הייתה ילדה מוזנחת, וסביר להניח שהיו לה לא מעט סיבות לבוא בטענות אל העולם, אבל הידיעה הזאת לא מצליחה לחדור את שכבת הזמן ולמהול טיפת אמפתיה או הבנה בראייה שלי את מה שהיה שם. למרות כל ההסברים והצידוקים, עדיין יש בלבי מקום שמאחל לסוציופתית בת התשע ההיא מוות בייסורים.
כמו אלפים אחרים גם אני המשכתי הלאה בלי לעשות מזה עניין. העבר הוא ארץ אחרת, הרי, ואני בהחלט לא התכוונתי לעלות על שום טיסה שתחזיר אותי אליו, אי-פעם. אבל יש בעולם אנשים אמיצים יותר ממני, שיכולים להישיר מבט אל התהום הזאת בידיעה ששום ילד שנשלח בבוקר לבית הספר, ולא משנה עד כמה יהיה אהוב ומטופח על ידי הורים מסורים, לא מוגן מפניה. והיום, בניגוד לילדות שלי, כשלפחות הבית היה טריטוריה מוגנת ומגוננת שלרוע אין אליה כניסה, הוא הולך אחריהם לכל מקום באמצעות סטטוסים בפייסבוק, הודעות וואטסאפ וציוצים. וכן, להיות מוקף יום ולילה בשנאה, איחולי מוות ולעג זה רע בדיוק כמו שזה נשמע.

מדי פעם הארץ סוערת אחרי עוד התאבדות או התעללות שנחשפה. סוערת, ותוך יומיים או שלושה נרגעת שוב, אחרי שכל החשודים הרגילים שילמו את מס השפתיים שלהם לעניין ובו זמנית התנערו מאחריות ככל יכולתם. אבל הרי צריך להיות מובן מאליו לכל אדם שקצת היגיון בראשו: המקרים שמתפרסמים הם רק שבריר ממה שהולך בקבוצות הסגורות שלהם, בהתכתבויות ובבדיחות שלהם. בסרטונים שהם מעבירים ממכשיר למכשיר ובנהרות השנאה שנשפכים על ילדים חסרי אונים בכל רגע של היממה.
יונית צוק, חוקרת בלוגים, מומחית אינטרנט ואשת אשכולות, חשבה שלא יכול להיות שעד היום עוד לא ניתנו להורים מספיק כלים להתמודד עם האיום הזה, ופשוט עשתה משהו בקשר לזה. יחד עם איגוד האינטרנט היא יזמה כנס מיוחד להורים, שנועד להעלות את המודעות לסכנות ברשת ולספק כלים להתמודדות איתן. הכנס יתקיים ביום חמישי, 27/2/2014 במכללת אפקה (מבצע קדש 38, תל אביב), וכדי להשתתף, בלי תשלום, צריך רק למלא את הטופס
בתוכנית:
09:30 קפה של בוקר ונשנושים
09:45 גרים במרחב הדיגיטלי: סיפורי מקרה, דוגמאות והנחיות
ארנה היילינגר, מנהלת הקו הפתוח של איגוד האינטרנט הישראלי
10:30 תקשורת בדרכים דיגיטליות: יצירת דיאלוג
יפעת דננברג, מאמנת נוער ומנחת הורים
11:15 עוד קפה
11:30 פרטיות ברשתות החברתיות ואבטחת מידע: האיומים וההתמודדות
מורד שטרן, מנהל תחום טכנולוגיה באיגוד האינטרנט הישראלי ובלוגר טכנולוגי
12:15 סיום

אז… תבואו?

מודעות פרסומת

2 מחשבות על “מישהו כבר הציע לכם להתאבד היום?

  1. פינגבק: ולווט אנדרגראונד - בלוג ביקורת התקשורת של דבורית שרגל » אצבעות שחורות 21.2.14‏

  2. פינגבק: היכונו לדור הזי |

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s