אייר לי סיפור שמח

תערוכה חדשה שעומדת להיפתח בפסח במוזיאון העיצוב תעסוק בנושא המשחקיוּת בחיי הילדים בשני רבדים: גני משחקים שהולכים ומשתנים ואיורים לספרי ילדים בני ימינו. יובל סער, האוצר של אחד משני חלקי התערוכה, מדבר על איור עכשווי לילדים, על פתיחות לסגנונות חדשים ועל הרבדים שמוסיף האיור לטקסט. ראיון עם הרבה ספרים והמלצה לבילוי בחופשת פסח.

לכל משפחה יש את הצדדים שבהם היא חזקה יותר ואת אלה שקצת פחות. באופן אישי, כהורים אנחנו די טובים בסיפורים, משחקי דמיון והעשרות, לא רעים בטיולים, חלשים במוזיאונים, גרועים במסעדות ומצוינים במוזיקה. בהתאם, הילדים שלנו מעלים ספקולציות על המפץ הגדול וממציאים שירים על רובוטים אוכלי אדם (אל תשאלו), אבל לא מוצלחים במיוחד באמנות ואוכלי כול במסעדות בתנאי שה"כול" הוא שניצל. הניסיונות לקחת אותם למוזיאונים לימדו אותנו שהם דווקא פתוחים לקלוט וללמוד ולמרות זאת, פעם אחרי פעם אנחנו מגלים שכאנשי מילים וידע, התחום הוויזואלי מוזנח אצלנו קשות.
דווקא בגלל זה התלהבנו מההודעה על התערוכה "משחקים במוזיאון העיצוב", שתיפתח בקרוב במוזיאון העיצוב בחולון. לתערוכה שני חלקים, וכל אחד מהם נוגע לנו בדרך אחרת. האחד, העוסק בגני המשחקים ששימשו עולם של דמיון ומפגשים בין ילדים ולאט לאט הופכים היום למסתוריים ומושכים פחות, נגע ללבנו כמבוגרים עם נטייה קלה (מאוד) לנוסטלגיה. האחר עוסק על-פי הגדרתו במשחקיוּת כפי שהיא מתבטאת באיורים לספרי ילדים, ומדליק לנו אור בעיניים מעצם העיסוק בספרי ילדים. את החלק הזה בתערוכה אוצר יובל סער, מעצב, חוקר עיצוב ואיור וכותב ב"הארץ". בשיחה מוקדמת לפני הפתיחה הוא מסכים לומר שהמשחקיוּת המדוברת נעוצה יותר במשחקי הדמיון ופחות במשחקי ילדים פיזיים, קונקרטיים, דוגמת מחבואים וקלאס.

איור של בתיה קולטון מתוך מלכי מונרו מורדוך של נורית זרחי

איור של בתיה קולטון מתוך מלכי מונרו מורדוך של נורית זרחי


"מבחינתי הנושא של התערוכה ככלל הוא ילדות", הוא אומר. "סוגים שונים של ילדות, איזה מין ילדות מאפשרים החיים ב-2014 לעומת הילדות של פעם, אילו אפשרויות דמיון מאייר יכול לתת לילד. באיור הרי אפשר לעשות הכול. מה שרוצים. אין שום דבר שהמאייר לא יכול לעשות בכלים שנתונים לרשותו. הוא לא חייב להיות ריאליסטי ויכול להגזים, לתת עוד רבדים, לפעמים כאלה שלא מופיעים בכלל בטקסט. למשל נטלי וקסמן שנקר שאיירה את 'לילה טוב מפלצת' של שירה גפן. היא מדברת על זה בטקסט שמופיע בתערוכה. יש לה ספר שלם שמתרחש בתוך חדר השינה. הילדה הולכת לישון, מפלצות, היא מפחדת. אז מה היא עושה? שכל האיורים יהיו בחדר השינה? לא. היא ממציאה עולם דמיוני שלא מופיע בכלל בטקסט. הילד שמקריאים לו שומע מילים מסוימות, אבל מה שהוא רואה מול העיניים זה משהו אחר".

הרבדים הנוספים האלה נעשים בשיתוף המחבר?
"יש מן הסתם סופרים שיש להם חזון ויזואלי נרחב יותר ויודעים מה הם רוצים שיהיה באיורים, אבל למיטב ידיעתי ברוב המקרים זה מגיע מהמאייר. ברור שחייב להיות פה שיתוף פעולה עם המחבר, אחרת האיור לא יראה אור. זאת הסיבה שיש סופרים שעובדים לאורך שנים עם אותו מאייר כי כבר יש שיתוף פעולה והבנה והיכרות. הרי איך זה עובד? סופר כותב ספר, גומר לכתוב אותו ומעביר אותו להוצאה. ובהוצאה יש עורכות מאוד מנוסות שמקריאת הטקסט כבר אומרות, זה ספר שמתאים לאיקס או לוואי. הוא זה שצריך לאייר אותו. יש גם מקרים שבהם אחרי שהמאייר מתחיל לעבוד, הסיפור עצמו משתנה".

איור של אביאל בסיל מתוך עוג מלך הבשן של נתן אלתרמן

איור של אביאל בסיל מתוך עוג מלך הבשן של נתן אלתרמן


איך מעבירים את כל זה בתערוכה?
"יש בתערוכה עשרים וארבעה ספרים. כמעט מכל ספר אנחנו מציגים דמות אחת מוגדלת, לרוב ילד או ילדה, שתי כפולות מתוך הסיפור, בלי הטקסט, כמה סקיצות שהובילו לתוצאה הסופית. אנחנו מציגים את הספר עצמו כמובן, ודבר נוסף שחשוב מבחינתי: ביקשנו מכל מאייר לבחור מרצה שבתקופת הלימודים שלו שימש לו מודל השראה, ואנחנו מציגים כמעט ליד כל מאייר גם עבודה של המאייר שהוא בחר. התערוכה מציגה רק ספרים שנוצרו בחמש השנים האחרונות, אבל כן חשוב לנו להגיד שהאיור הישראלי לא התחיל היום ויש לו היסטוריה חשובה. ופה אנחנו קושרים את העכשווי להיסטוריה".
התערוכה כולה היא חלק ממחקר נרחב שסער עורך בשנים האחרונות סביב נושא פריחת האיור הישראלי בשנים האחרונות. את פירות העבודה שלו עד כה אפשר למצוא בראיונות שערך עם מאיירים ומתפרסמים באתר שלו, ותערוכה נוספת שהוא אוצר, וצפויה להיפתח במאי.

למה בעצם להתמקד בחמש השנים האחרונות?
"הרעיון הוא להראות שיקוף של החברה של היום. אני חושב שאם היינו מראים איור מלפני 30 שנה הוא לא היה משקף את 2014, מקסים ככל שיהיה. אחת התזות שלי היא שאנחנו רואים היום שינוי מאוד גדול באיור ספרי ילדים, בגלל העידן הדיגיטלי. כיום הרוב המוחלט של מאיירים, גם אם הם מתחילים את העבודה ביד, מהר מאוד מעבירים אותה למחשב, והמחשב מאפשר היום דברים שאי אפשר היה לעשות פעם. אנחנו רואים ספרים שאי אפשר היה לעשות לפני שנים. משטחי צבע שפעם היו הרבה פחות מהם, עוד אפשרויות. אחד הדברים שהיו חשובים לי בתערוכה זה להראות מנעד רחב של עבודות. אני חושב שהמנעד הזה לא היה קיים בארץ לפני 20 שנה, משתי סיבות. אחת מהן היא העידן הדיגיטלי, אבל השנייה ואולי החשובה יותר היא ההשתנות של השוק. השוק בישראל השתנה. היום הוא קצת יותר בוגר, מוכן לקבל דברים שפעם לא היה מסכים לקבל. יש בו עורכות ספרות ששינו את השוק, הורים שראו מה קורה בעולם ומוכנים לרכוש את זה גם בארץ וילדים שצורכים גם איור יותר טוב, שמפתח את החוש הוויזואלי שלהם. וגם האקדמיה מכשירה יותר אנשים. אני מניח שלפחות 60 מאיירים יוצאים לשוק כל שנה מבתי הספר השונים לעיצוב. פעם לא היה כזה דבר. לא פלא שיש פריחה בתחום, שאנחנו רואים אנשים שמוציאים איורים מדהימים. שוב, זה לא שפעם לא היו כאלה מאיירים, אבל היום יש יותר".

בחרת רק אמנים ישראלים. אתה מרגיש שהם משקפים את מה שקורה בעולם בתחום הזה?
"כן ולא. כן, כי בכל זאת שוק איור ספרי הילדים בעולם הוא יותר מפותח ויש לו יותר קהל ויותר מסורת, פסטיבלים שנערכים כל שנה, פרסים. ומצד שני לא, כי חלק גדול מהאמנים בארץ עובדים עם חו"ל, עבודות שלהם נמכרות בחו"ל. הם לא מנותקים ממה שקורה שם".

יובל סלע. חוקר את האיור הישראלי מהיבטים שונים

יובל סער. חוקר את האיור הישראלי מהיבטים שונים


בין השאר, כמו בספרים מחו"ל, הרבה מהאיורים שאני רואה היום בספרי ילדים הם מאוד תזזיתיים.
"כן. אנחנו דור תזזיתי, והאיורים הם גם תזזיתיים. האיור משקף את החברה ואם החברה תזזיתית, גם האיור יהיה תזזיתי. אבל גם באיורים בתערוכה שהם בדיוק ההפך מתזזיתיים יש משהו שמראה שהם לא יכלו להיווצר לפני שנים. היה לי חשוב שיהיה ייצוג למאיירים מכל מיני דורות כדי שלא תהיה תערוכה רק למאיירים צעירים וטריים, אלא גם למאיירים מבוססים יותר ולדור הביניים".

ובכל זאת, איך מבטאים משחקיות באיור?
"אני לקחתי את הכותרת לכיוון הדמיון. לא משחק אינטלקטואלי, אלא דמיון-דמיון. למשל כשעינת צרפתי מאיירת את הספר של שהם סמיט, 'סיפור לפני השינה'. דידי, הגיבורה שם, מנסה לחשוף מה קורה אצל המבוגרים אחרי שהיא הולכת לישון, וכל הספר הוא חגיגת משחק אחת גדולה. בכל פעם שאני רואה את האיורים האלה מתחיל לי חיוך בלתי רצוני. זאת חגיגה גדולה של דמיון ומשחקיות. אני חושב שמה שמוצלח בספר מאויר טוב הוא שהוא מתאים גם למבוגרים וגם לילדים. הרי מי קונה את הספרים? מבוגרים קונים. ילד בן שלוש לא הולך לחנות לקנות לעצמו ספר. אז אם הספר מדבר גם למבוגרים וגם לילדים, זאת הצלחה כמעט בלתי נתפשת. ככה שמבחינתי המשחקיות שאנחנו מדברים עליה היא יותר לכיוון הדמיון. בעיני זה חשוב באותה מידה כמו משחק אמיתי".

איור של ולי מינצי מתוך קטנטנה בגינה של גלית ראבד

איור של ולי מינצי מתוך קטנטנה בגינה של גלית ראבד


איך היית רוצה שילדים יגיבו לתערוכה?
"זאת הולכת להיות קודם כל תערוכה נורא יפה. נראה לי, אני מקווה, שזאת תהיה תערוכה שכולם ירצו להצטלם בה. מעבר לזה שיש שם את הטקסטים האינטליגנטיים, זאת תערוכה נורא יפה ויזואלית, עם איורים נורא יפים, ואני חושב שהקלישאה הזאת, 'לכל המשפחה', במקרה הזה ממש נכונה. בין השאר, אם אנשים יצאו מהתערוכה הזאת ויקנו אחרי זה את אחד הספרים שמופיעים בתערוכה, זאת הצלחה בעיני".

הכניסה לתערוכה ולמוזיאון העיצוב כולו תהיה ללא תשלום בחול המועד פסח. נוסף על התערוכה יוצגו במקום בפסח גם "וירוסים", תוצרת סטודנטים במכון הטכנולוגי חולון. בין השאר, משחק קלאס ענקי, מוטציות של שירי ילדים – חלקי משפטים משירי ילדים שמתמגנטים על פסי המתכת באמפי המוזיאון, כשסידור מחדש שלהם ייצור שירים מוכרים חדשים, עמדות להכנת מטוסי נייר, ציור על חלונות ועוד.

לאתר המוזיאון:

לאתר של יובל סער

נהניתם? ספרו לחבריכם. שיתוף, תגובה או לייק ייתנו לנו דלק להמשיך.

מודעות פרסומת

מחשבה אחת על “אייר לי סיפור שמח

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s