ריאליטי הספרים הגדול

בקשה תמימה, בשילוב שבוע הספר ואירועיו, היו יחד הטריגר למבצע החיסול והטיהור הגדול ביותר שנראה בביתנו בשנים האחרונות. המזגן פעל, החלטות התעופפו בחלל האוויר והשוחט שחט. אילו ספרים שרדו את מבצע "משחקי הרעב – גרסת הספרים"? כמה מילים על כמה מהספרים שמלווים אותנו כבר שנים, ושום דבר לא יפריד בינינו – לעולם.

שבוע הספר כמעט נגמר, ואני לא כתבתי שום דבר על ספרים. (טוב, לא מדויק. כתבתי את זה , ראיון עם איריס ארגמן על ספרי הילדים היפים שלה, ובשבוע הבא אמור להתפרסם ראיון שנדחה למרבה הצער מהשבוע, עם ינץ לוי על הספר המצוין "המורה דרורה לא מפלצת". אבל כאן, לא כתבתי כלום)
זה לא היה, אגב, מתוך עצלנות או חוסר עדכון. כמי שחווה את שוק הספרים משלושה כיוונים: כקוראת, כעורכת תרגום ומקור וככותבת על ספרי ילדים ונוער, יש לי רגשות מעורבים לגבי שבוע הספר. מה שפעם היה חג אמיתי בשבילי הפך בשנים האחרונות למקור לעצב מהרבה סיבות שאף אחת מהן, למרבה המזל, לא נוגעת למגוון ואיכות ספרי הילדים והנוער שיוצאים.
ואז, בדיוק כשחשבתי שכבר לא אכתוב על שבוע הספר כלום, אריאלה פרסמה בקשה לתרומת ספרים לגן שלה. הגן של אריאלה הוא לבני 3-4, והיא אומרת שממש חסרים בו ספרים מתאימים. בגלל שספריית הילדים שלנו – או לפחות הספרייה שנמצאת רשמית בחדר הילדים, אם נתעלם לרגע מערמות ספרי הנוער, המד"ב והפנטזיה שאני שומרת להם עוד מלפני שנולדו – כבר עלתה על גדותיה, החלטתי לתפוס ארבע ציפורים במכה אחת:
1.להיפטר מספרים שכבר לא תואמי גיל/פחות התחבבו על ילדיי.
2.להעשיר את הגן של אריאלה, כי אנחנו מחבבים אותה כל כך.
3.ללמד את הילדים מה שאני מנסה ללמד את עצמי כבר שנים, דהיינו שספרים, כחפצים, הם לא שרידי קודש שצריך לשמר בבית בכל מחיר ו –
4.לכתוב את הפוסט שבאמת רציתי לכתוב לשבוע הספר, שנושאו אילו ספרים אנחנו משאירים בבית, למרות הכול.

וככה היא נראתה, לפני

וככה היא נראתה, לפני


והנה הם, או לפחות – כמה נבחרים, בתמונות ובהסברים קצרצרים. שוב צריך להתנצל על איכות הצילום ולהבטיח שקניית מצלמה רצינית נמצאת בתכנון, אם כי היא ממומקמת אי שם בין מקום 7 ל-9, אחרי החלפת מזרון, ארון בגדים, מכונת כביסה ומטבח, ככה שאל תפתחו יותר מדי ציפיות. בכל מקרה, הנה הם – השורדים.

ספרי צ'רלי ולולה. כי אנחנו אוהבים אותם מאוד (בינינו? בעיקר את לולה, גם אם זה לא ממש הוגן כלפי צ'רלי, שהוא האח הבכור המושלם), כי הם מופת של התייחסות קלילה ולא יומרנית לנושאים שנוגעים לחיינו יום יום, וכי הם שכנעו את הילדים לאכול דג בציפוי פירורים.
ספרים צ'רלי ולולה

יוסי ילד שלי מוצלח (אם כי את האיורים הספציפיים האלה אני פחות אוהבת), כי כל דבר שכתב ע. הלל לילדים היה מלא אור וחגיגה של חיים ותנועה, והילד הזה הוא אני, כי אין כמוהו ספר מעורר הזדהות אצל ילדיי, בילבי, כי כל בן צריך לדעת שהעולם מלא בילדות אדירות כל כך, ובארץ אחרת, בגלל העדינות שבה טל ניצן מתארת עקירה של ילדה וקליטה מלאת מכאובים קטנים בארץ אחרת.
ספרים טל ניצן

אליוט סמית גיבור בלילה, שבכל שלב, בכל גיל ובכל מצב רגשי הצליח להלהיב את הילדים כאן בבית בתערובת הייחודית של הומור ואקשן שהוא מציע, בטח יש ילד, שריתק את הגדול וכמה שנים אחריו גם את הקטן (וגם ההצגה שעשו על פיו, בתזמורת הבמה הישראלית, מומלצת בחום) במחשבה על כך שכאן, בעולם הזה, ישנם אנשים דומים לנו כל כך ובכל זאת עולם ומלואו מפרידים בינינו, סיפור אחרי השינה, שכתבתי עליו בהרחבה כאן, שהוא קליל ומצחיק ורב קסם, צ'רלי והשוקולדה, שהוא מהספרים האהובים ביותר על הבכור (ובצדק) על שום הרפתקאותיו המצחיקות, מסמרות השיער ואפילו לרגע אחד לא פוליטיקלי קורקט של צ'רלי בבית החרושת של ווילי וונקה, ושני ספרי קרמר החתול (יוסי אבולעפיה, המאייר, פרסם לפני כמה שבועות איור מתוך ספר המשך שנמצא בתהליכי עבודה. הידד!), שהחריזה והשפה המופתית, אהבת הטבע וההומור שלהם כבשו כל אחד מבני הבית, לימדו את הבכור וגם את הקטן את שמות בני משפחת החתולים והוסיפו לאבא ואימא את הביטוי שקשה להאמין איך חיינו פעם בלעדיו, "ער ונמר".
ספרים קרמר

הדוב שאהב לבנות מטוסים, שיש לו איורים מופלאים והוא כל כך הומני ומלא אהבת, בואו נגיד אהבת חיות זו לזו, שיכבוש כל לב של ילד רגיש, ותהיה בריא מוריס מגי, שבצירוף מקרים מסוים אפשר לומר עליו כמעט את אותו הדבר.
ספרים מוריס מגי

הבית בקרן פו, גברת אחת מרחוב בצלאל, שאול הטרקטור, כל מה שהיה (אולי) וכל מה שקרה (כמעט) לקרשינדו ולי, כי כל אחד מהם הוא פיסת נוסטלגיה אהובה שנותרה מהנה ומעוררת מחשבה גם אחרי שנים רבות (טוב, את שאול הטרקטור בעיקר בגלל שהילדים אהבו אותו כל כך כשהיו קטנים).
ספרים שאול הטרקטור

וכך היא נראתה אחרי המיון, הספרייה שלנו. מכילה רק מה שאנחנו עדיין אוהבים. חלקו, לא נכחיש, לא ספרים "נחשבים" (היי ספרי פיניאס ופרב!), אבל באהבה כמו באהבה, אין טעם לשאול למה. מה שחשוב הוא שלצד מה שאנחנו אוהבים באמת יש עכשיו הרבה מקום לאהבות חדשות.
ספרייה ריקה

מודעות פרסומת

4 מחשבות על “ריאליטי הספרים הגדול

  1. וואו, הרגת אותי עכשיו עם גבעת ווטרשיפ. איזו נוסטלגיה.
    זה ספר שללא ספק הייתי רוצה שהבנות שלי יקראו מתי שהוא…

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s