מציאה מוצלחת

בן הארבע, קהל לא מתוחכם ובכל זאת אחד שיודע בדיוק מה הוא רוצה, התלהב מ"מזוודות ומציאות", הצגה קטנת ממדים ועדיין צבעונית ומשרה קסם על הצופים בה. אימא שלו, טיפוס הרבה פחות נוח להתרשם, נהנתה גם היא מסיפורם של פבלו ונולה, אוליביה והדוכס. על הצגה שאין בה טיפה של רוע, ציניות או ניסיון להתחכם, וזה בדיוק סוד קסמה.

"מזוודות ומציאות", ההצגה של תיאטרון התיבה, התחילה אצלנו מנקודת פתיחה קצת נמוכה. מסיבות משפחתיות משונות למדי הגענו להצגה, שהגיל המומלץ לצפייה בו הוא 5-10, אימא וילד בן ארבע, בהחלט צעיר מדי להצגה. אלא שמרגע שהתיישבנו במקום והעפנו מבט בבמה ובתפאורה שעליה, שלא משתנה לאורך כל ההצגה, הייתה איכשהו הרגשה שיהיה בסדר.
קשה לשים את האצבע על מה שמבדיל בין חלטורה לבין הדבר האמיתי או בין הצגה שבאמת מחבבת את עצמה ואת הקהל שלה לבין הצגה יומרנית שנועדה הרבה יותר להחניף להורים מאשר לדבר אל הילדים. "מזוודות ומציאות", שהיוצרת שלה היא אחת ממקימי התיאטרון, גל קלדרון שגם משחקת בה יחד עם יניב קלדרון ואביה ברוש, היא ממש בבירור הדבר האמיתי. זהו סיפורם של נולה, שעובדת במחלקת אבידות ומציאות בתחנת רכבת וחולמת בלי הפסקה על מסעות רחוקים שהיא לעולם לא יוצאת אליהם, של פבלו, הסבל בתחנה, שמרוצה מחייו ומאוהב בסתר בנולה, של מנהלת התחנה הקפדנית, הקוסמת אוליביה שהגיעה למחלקת האבידות והמציאות בתוך הארגז שנעלה את עצמה בתוכו, ושל עוד מבקרים מזדמנים שעוברים במחלקה, משאירים בה מזוודות או לוקחים משם את המזוודות שאיבדו.

הקסם שבחיי היום-יום. צילו: חיים יוסף

הקסם שבחיי היום-יום. צילום: חיים יוסף


הסיפור, שמכיל בדיוק מספיק פיתולים כדי להישאר מעניין ואפילו לא התפתחות מיותרת אחת שהייתה הופכת אותו לארוך מדי, הוא סיפור החיפוש אחרי מזוודה אבודה מלאה במטבעות זהב, סיפור המרדף של נולה אחרי מסעות והרפתקאות וסיפור מאמציו המרגשים של פבלו להגשים עבור נולה את החלומות שלה. נעים ומתאים לגילם הצעיר של הצופים שהחלומות והשאיפות של נולה, כמו גם ההגשמה שלהם, הם אמנם רומנטיים וסוחפים ובכל זאת צנועים למדי. במקום לכבוש את העולם היא חולמת פשוט לראות אותו, ובמקום לדמיין אושר ועושר מופרזים היא מסתפקת בתוספת הקסם הקטנה שהופכת את החיים למתאימים לה בדיוק.
בן הארבע, שבשום אופן לא בנוי לקלוט את כל הדקויות האלה, נכבש למרות הכול בקסם ובצבעוניות של ההצגה. כשפבלו צופה בסתר בנולה טווה חלומות על טיולים וריקודים ואהבה, הוא נמתח כולו מחשש שייתפס, וכשאוליביה הקוסמת המקסימה מדיחה את נולה (שמשתפת פעולה בשמחה) לפתוח את המזוודות בחיפוש אחרי הזהב האבוד, הוא נסחף כמו שאר הילדים בקהל אחרי האנרכיה המתוקה של שמלות מיושנות וכובעים רחבים. בסוף ההצגה, כשנולה מצליחה גם להחזיר את המזוודה האבודה ולהגשים את חלומותיה וגם להכיר ביופי שבחיי היום יום שלה, הוא מחא כפיים בהתלהבות כאילו הבין ממש הכול. ההצגה הקצרה למדי הזאת (כ-50 דקות) הצליחה לרתק גם אותו וגם צופים מבוגרים ממנו בהרבה בזכות שילוב של הרפתקנות, רומנטיקה וקסם שמכסה אותה כמו ציפוי סוכר מנצנץ, שבזכותו יצא ממנה הקהל בסיומה בחיוך ובתחושה קצת מרחפת, בשמחת החלומות המוגשמים.

לאתר תיאטרון התיבה

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s