אם כל הפחדים

אוגוסט שעומד להסתיים היה קשה וגם נחמד, משעמם וגם ממלא מצברים. טוב שהוא נגמר ודברים חדשים מתחילים – טובים אבל גם מפחידים. ספר חדש ומתוק על הפחדים לקראת כיתה א' והדרך הנכונה והמתחשבת, אולי אפילו נכונה ומתחשבת מדי, להפיג אותם. יכול לעזור לחוששים ולחוששות לזכור שגם במסגרת חדשה, הם יישארו אותם ילדים בדיוק.

אני שונאת את אוגוסט. אני שונאת אותו מכל הלב, למרות שמבחינת בילויים והנאות הוא לרוב החודש הנחמד ביותר בשנה. אפילו כחובבת חופשות של הילדים, אני מתחילה כל חופשה בחשש גדול ממה שעומד לקרות, משעות העבודה שעומדות להיגזל ממני ומהילדים המשועממים שעומדים לשתות לי את הדם, ובכל שנה קורה מחדש הקסם הזה, שבזכותו לאט לאט אני גולשת למצב נפשי: חופש, שהוא נעים לי וטוב לי הרבה יותר מכל מצב אחר. בבקרים אנחנו קמים לאט ולא מתאמצים לעשות שום דבר מיוחד. במשך היום אנחנו מציירים ורובצים ומשחקים בכל ההתקנים הדיגיטליים בבית, כולל לוח הבקרה של המיקרוגל, יוצאים לפיקניקים מאולתרים בגינת המשחקים והולכים לבריכה. בערבים אנחנו נרדמים ביחד על הספה מול הטלוויזיה, לא מוטרדים משעות שינה ומטלות למחר. כשמגיע סוף החודש, אני בדרך כלל מגלה שאני ממש מצטערת.
ובכל זאת, אני שונאת את אוגוסט. חוסר הידיעה והוודאות בנוגע למסגרות של השנה – מי יקבל ברגע האחרון סייעת חדשה, אולי כזאת שצועקת? למי תהיה מורה לא סבלנית לטבע? מה יקרה אם הצהרונית תהיה לא נעימה והאוכל יהיה לא טעים? משבשים עלי את חיי. אימא פחדנית אני, ואחד מהישגיי הגדולים הוא שהצלחתי לא להעביר את זה לעמלק ואשמדאי, שיוצאים בכל בוקר אחד בספטמבר מהבית, נוצצי עיניים וחדורי אמונה שהיום הזה, כמו אתמול וכמו מחר, יהיה יום נפלא.

פחד טבעי לגמרי. הנסיכה פוזי

פחד טבעי לגמרי. הנסיכה פוזי


ילדים שחוששים יותר וזקוקים לקצת עידוד, או פשוט ילדים שרוצים לקרוא ספר חמוד מאוד, ימצאו מענה לשתי השאיפות האלה גם יחד בספר "הנסיכה פוזי והתהלוכה של כיתה א'", ספרה של סטפני גרין שיצא ממש עכשיו לקראת שנת הלימודים.
פוזי, שהיא לא נסיכה בכלל אלא ילדה קטנה עם אח תינוק שנוכחותו מתסכלת אותה, אימא סבלנית וסבא אוהב ומבין, מפחדת מהיום הראשון בכיתה א'. מדובר בפחד הגיוני ביותר שהילדים של השכנים, טיילר וניק, מלבים ברשעות קלה ומקובלת לחלוטין בקרב בני גילם, בסיפורי אימה על ההליכה במסדרון בית הספר ועל המפלצות שאורבות לה שם. למזלה של פוזי, פרט לשני הסדיסטים הצעירים היא מוקפת בסביבה אוהדת ומבינה, לפעמים נדמה שאוהדת ומבינה מעבר לגבולות הסביר והמקובל, שמזהה בדיוק את הפחד הספציפי שלה, מבין כל סוגי הפחדים שיש לילדים לפני תחילת כיתה א', ובעדינות וברגישות מפיגה את הפחדים שלה. המבוגרים שסביבה מתגלים בלי יוצא מן הכלל כדמויות שאפשר לפנות אליהן לעזרה, מסר מחזק לילדי כמעט כיתה א' החוששים, ועוזרים להפיג את הפחד מאובדן הזהות והאינדיבידואליות שמתבטא בסירוב לוותר על חצאית הבלט הוורודה הבלויה שלא פשטה במשך כל הקיץ, ומוכיחים לה (ושוב, במוחו של הקורא המבוגר עוברת התהייה הצינית – בהתחשב בכל מה שאנחנו יודעים על בתי ספר בכלל, האם הם מוכיחים לה את זה בצדק?) שגם בבית הספר אפשר לשמור על העצמי ולא להיטמע בהמון.
בעוד כמה ימים ייפול פתאום על כולנו שקט מוזר. הוא יהיה חיצוני, ויכלול הפוגה מבורכת משטויות של טלוויזיה, צרצורי טאבלטים וטענות, תביעות וקיטורי ילדים, אבל אם יהיה לנו מזל יהיה לו גם ממד פנימי, של שלווה ורוגע שלא היו לנו חודשיים לפחות. הנסיכה פוזי, שמתאים באורכו ובסגנונו לראשית קריאה, הוא אולי צעד בכיוון הנכון כדי להבטיח לכולנו את השקט הזה, כולל לילדים החוששים.

"הנסיכה פוזי והתהלוכה של כיתה א'", סטפני גרין. איורים: סטפני רות סיסון. מאנגלית: רונית רוקאס. הוצאות כתר וכנפיים.

מודעות פרסומת

מחשבה אחת על “אם כל הפחדים

  1. פינגבק: הנסיכה פוזי בביקורת – בלוג ההוצאה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s