שבוע המחלה שלי

השנה שעברה עלינו נגמרה בדיוק כמו שהשנה החדשה התחילה: במחלה. אשמדאי שלי, ילד קסם, פיתח אותה לאורך זמן. שבוע קודם עוד היינו בכרתים, במלון מפנק שהוא נהנה מכל אחד ואחד מהפינוקים שהיו בו, פרט לאוכל. כבר אז, יכולנו לנחש שזה הולך לשם. לא ילד כאשמדאי יוותר על הזדמנות להתחרע על מזנון הקינוחים אם הוא לא מתכנן כבר בלבו מחלה מפוארת.

חמישה ימים אחרי שחזרנו מחו"ל, זה התחיל. בזמן שחיכינו לאחיו שהיה בשיעור שחייה, אשמדאי סירב לשחק בטלפון שלי וביקש במקום זה "לשבת עלך". הישיבה הפכה להנחת ראש מתרפקת, שהפכה לשינה עמוקה. להירדם? בחמש אחר הצהריים? היה די ברור שאשמדאי לא בקו הבריאות.
וכך צילמתי אותנו שם בבריכה.
מחלה1

אחר הצהריים הידרדר עוד יותר. בדרך מהבריכה אשמדאי היה יללני ושקט לסירוגין. כשהגענו הביתה הוא המחיש לי באמצעים חזותיים מאוד מה הוא אכל לארוחת הצהריים בצהרון ומשם, איך אומרים במותחנים עם תרגום מחורבן, זה הלך והידרדר במורד הגבעה.

בערב הוא נרדם בקלות מעוררת חשד ובאמצע הלילה התעוררתי בקפיצה כי הרגשתי שמישהו הצמיד אליי גוף חימום רותח. לא גוף חימום כי אם אבא של אשמדאי, שאחרי שישב לידו שעה בניסיון להחזיר אותו לישון וליטף אותו בכל המקומות שהאשמדאי טען שכואבים, השתכנע מהתחינה המנוסחת היטב "עכשיו תיקח אותי לאימא ואני אשן יפה יפה". לא ממש. מתוך שינה, בקול רם וצלול, הוא שיתף אותנו בפכים מעולמו הפנימי, כולל "אני מצטער, אני מצטער, אני מצטער!" שובר הלב ו"אימא, רוצי מהר ותתפסי את הדינוזאור! הוא בורח!".

את היום שאחריו הוא בילה בעיקר בהקאת תרופות להורדת החום ובנמנום לא נינוח על הספה. הנשימות שלו היו קצרות ומהירות ואנקות קטנטנות של חום נפלטו לו כל הזמן מהפה. ההצטננות התערבה עם האסטמה וההקאות לא אפשרו לגוף שלו לקבל תרופה שתטפל בסימפטומים. בפעמים שהצלחתי בקושי רב להכניס לתוכו נורופן שלא יצא מיד החוצה, הוא דרש פרקים של בובספוג וחיבוקים.
וככה צילמתי אותו על הספה ביום ההוא.
מחלה2

בערב הגיע התור לרופאה, שלא מצאה כלום אבל העירה שהוא נראה לה קצת אפאתי והביעה חשש שיתייבש. למרות שלא שמעה כלום כשהקשיבה לריאות שלו, לאור האסתמה ודלקות הריאות הקודמות נתנה הפניה לצילום חזה. החלטנו לוותר על פנייה למוקד, שמניסיונות קודמים עם ילדים חולים הוא סוג של גיהינום שרק ילדים בריאים יחסית מצליחים לעמוד בו. בלילה, שוב ביקש לעבור למיטה שלנו. שוב רתח מחום. שוב הקיא את כל התרופה שקיבל.

בבוקר נסענו לצילום ריאות. אבא שלו נכנס איתו ואני הלכתי לקפה עם חברות. כשהצטרפו אלינו אחרי חצי שעה כבר הייתה אבחנה. שוב דלקת ריאות. בשנה שעברה הייתה לי דלקת שעבר המון זמן עד שנגמרה. ממנה אני זוכרת את הדבר שהכי מדכדך אותי כרגע: שבהתקפי השיעול של דלקת ריאות, תמיד יש רגע שבו מנסים לנשום ונדמה שאין איך. שבכל פעם מחדש, גם כמבוגרת, היה רגע ששאלתי את עצמי, ומה אם הפעם באמת לא יהיה אוויר? את הפחד הזה אני לא רוצה שהוא יחווה. אני נשארת לידו כל היום חוץ מאשר כשהוא נרדם שוב, כדי שאוכל להרגיע אותו כשמגיעים השיעולים. הוא לא ילד תובעני במיוחד, בעיקר לא כשהוא חולה. הוא מתוק ועצוב ומתלונן בשקט שכואב לו.
וככה צילמתי אותו אחרי שלושה ימים של חום גבוה ובלי טיפת אוכל.
מחלה3

בערב אנחנו הולכים שוב לרופאה, לא ההיא מאתמול, שלא עובדת היום, אלא השותפה שלה, כדי לקבל מרשמים לאנטיביוטיקה. איך נותנים אנטיביוטיקה לילד שמקיא כל דבר? הסבב הראשון עובר לא רע. בהרבה שידולים והבטחות ותחנונים, ושנינו קורסים למיטה ביחד (הלילה אני בכלל לא מנסה לשכנע אותו לישון במיטה שלו).
בלילה הוא מתעורר. משתעל ובוכה מפחד שהוא נחנק. אני מביאה מים, משאפים, עוד נורופן. בסוף הוא נרדם.

בבוקר הוא קם ילד מאושש. עדיין סמרטוטי, עדיין בוכה מכל שטות ועדיין מסרב לאכול ובכל זאת אי אפשר להתעלם מההבדל. הוא מבקש לשחק במחשב, מנהל שיחה, הולך בעצמו. אפילו את מנת האנטיביוטיקה השנייה הוא בולע ב(קצת) פחות מחאות.
וככה צילמתי אותו הבוקר.
מחלה4

יש אמהות שהילדים שלהן חולים במחלות איומות. מחלות שמתים מהן. יש אמהות לילדים כמו שלי שעדיין מתאבלות על ילדים שמתו משני צדי הגבול במלחמה שהייתה פה לפני חודשיים. לעומתם, אני מרגישה טיפשית ונדושה לפרט כל כך סתם מחלה, סתם קטע בנאלי של חיים שאין ספק שסופו יהיה טוב. ובכל זאת אני עושה את זה. למה? אני לא בטוחה. אולי כי גם להם יש מקום. ואולי כי למרות שהייתה לא קלה ואפילו קצת מפחידה, הייתה במחלה הזאת גם הנאה משלה. היכולת להיות צמודה אליו בלי הפסקה, בלי עבודה ובלי להתנצל. וכשהוא בן ארבע וחודשיים, ילד גדול שכמוהו, אני יודעת שלא יהיו עוד הרבה רגעים כאלה, ורוצה לשמר את אלה שעוד יש לי.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s