המלצות שהתפזרו

המשחק שאשמדאי ועמלק לא מפסיקים לשחק בו כבר שנה, ספר מצחיק ומעודד יצירתיות על צבעים לא מרוצים והפטנט שמקל את חייה של אימא עייפה ששונאת ריח לא נעים בשירותים, מאז שנקנה לראשונה לפני חודשים. לא תאמינו למה שתקראו. סתם, נו, ברור שתאמינו. זה מוצר לשירותים, מה יש פה לא להאמין?

מתנה שלא נגמרת
לפני שנה קיבלנו במתנה את המגנטו הראשון שלנו. מגנטו, משחק הרכבה באמצעות מגנטים של חברת יצירה, הוא אוסף של גלילים צבעוניים מגנטיים וכדוריות מתכת שקל לבנות בהם וקל מאוד גם לפרק אחרי הבנייה ואפשר לבנות בעזרתם, טוב, כמעט כל מה שרוצים. שלא במפתיע, כי מדובר בשני ילדים מהזן שאוהב לבנות ומאוד לא מחבב חוברות הוראות, המגנטו הפך ללהיט גדול בבית. עד היום נבנו בעזרתו מתקן האכלה לציפורים, מכוניות, צורות הנדסיות בארבעה ממדים, כוכב מוות כמעט אורגינלי ועוד. לא רבים המשחקים שמצליחים לעניין במידה שווה גם ילד בן ארבע וגם את אחיו הגדול בן השמונה, ששניהם מצליחים לתפעל אותו בלי שום בעיות כי מדובר במשחק מלא דמיון אבל לא דורש מיומנות יוצאת דופן.

כיף שלא נגמר. מגנטו

כיף שלא נגמר. מגנטו


ואחרי שנה של שימוש אני יכולה להמליץ עליו בחום בזכות שתי עובדות מוצקות: הראשונה היא שגם אחרי שנה של שימוש אינטנסיבי כל החתיכות שעוד לא הלכו לאיבוד נמצאות באותו מצב צבירה ובאותו צבע שבו הגיעו אלינו, והשנייה היא שלכבוד יום ההולדת המתקרב, מתוך רשימת מתנות אפשרית שכללה מצלמה וטאבלט חדש, רשף בחר לבקש עוד מגנטו, כדי שיוכל לבנות דגמים גדולים יותר. צריך בכלל להוסיף עוד משהו?
139.90 ש"ח בחנות היקרה הסמוכה לביתכם. בטח יש איפשהו יותר בזול.

צבעים מדברים
בן הארבע שלנו אוהב לצייר. למעשה, הוא עד כדי כך אוהב לצייר שהוא מכלה חבילת דפים A4 וקופסת צבעים ענקית בחודשיים. כן, משני הצדדים. כן, עד סוף הצבעים. בזכות זה, המפגש בינו לבין "הצבעים בשביתה", ספרו של דרו דיוולט, היה סיפור אהבה ברור מראש. בסדרת מכתבים אישיים פונים הצבעים של דנקן, חבורת קוטרים שאין כדוגמתה, אל דנקן, ילד שמצטייר כחובב ציור פעיל, ומתלוננים. ולא חסר להם על מה. הצבע האדום מתלונן שמשתמשים בו יותר מדי. חג מולד וחיבה למכוניות כיבוי גומרים את הצבע האדום, כידוע. הצבע הסגול לא אוהב שיוצאים מהקווים. הצהוב והכתום מסוכסכים ביניהם. הוורוד מרגיש מקופח כי לא משתמשים בו בטענה שהוא צבע של בנות. האפרסק מתבייש כי קילפו ממנו את הנייר. ורק הירוק, נשמה שכמוהו, מרוצה מהחיים.

הצבעים מדברים, ולא תאמינו על מה

הצבעים מדברים, ולא תאמינו על מה


בסוף הספר, בהפגנה של נשמת אומן אמיתי מצד אחד, ונטייה קצת חזקה מדי לרַצות את כולם מצד שני, דנקן מפליא בציור שעונה על כל הציפיות ושובר את כל הכללים שילדים בגיל מסוים מקפידים עליהם כל כך. פתאום המטוסים ורודים, השמים צהובים, הפילים כתומים וסנטה קלאוס בכלל לובש כחול. בן הארבע שכבר ניהל ויכוח סוער אחד או שניים בגן סביב השאלה אם מותר או לא מותר לבחור בצבעים לא מקובלים ביצירה חופשית, התלהב כל כך עד שכרגע "הצבעים בשביתה" הוא ללא ספק הספר החביב עליו מכולם.
"הצבעים בשביתה", דרו דיוולט. איורים: אוליבר ג'פרס. מאנגלית: נטע גורביץ'. ידיעות ספרים

שני בנים ושירותים ריחניים. קווים מקבילים?
על פי רוב לא יתפסו אותי מתלוננת על כך שאצלנו בבית אין בנות. זה אמנם מנע ממני את האפשרות לקנות שמלות מסתובבות ולתכנן טיולי אימא-בת ללונדון, אבל הביא איתו לא מעט יתרונות. הבנים שקיבלתי, ילדים מצוינים מכל בחינה, הם פיצוי הולם וגם יותר מזה על הצורך למצוא מדי פעם חברה שתבוא איתי לטיול בלונדון במקום הבת שלא הגיעה.
אבל לא להלל את הבנים שלי באנו, אלא לקטר עליהם. ואם יש משהו שבו היתרון של בנות על בנים הוא מוחלט ולא ניתן לערעור, הרי זה מצב השירותים. כדי להגן על רגשותיהן העדינים של הקוראות, אחסוך בתיאורים. אם הם לא זוכים לתחזוקה ברמה יומיומית, וכשיש בבית שני בנים מתחת לגיל 10, הגיל שבו על פי השמועה לומדים לכוון כמו שצריך, השירותים, איך נגיד, הם לא המקום הכי ריחני בבית. או בעצם, הם כן ריחניים, רק לא… טוב, הבנתם כבר.

ברווז ריחני. צילום: יח"צ אס סי ג'ונסון

ברווז ריחני. צילום: יח"צ אס סי ג'ונסון


יש לי חברה שגומרת בקבוק אקונומיקה בשבוע – רק על טיהור השירותים. לשמחתי, אני לא מופרעת עד כדי כך, גם אם לפעמים הייתי שמחה להיות. לפתרון שאני מצאתי לבעיה קוראים "דאק דיסק הג'ל", מוצר שמאפשר להצמיד לאסלה עיגול ג'ל שנשטף לאטו בהדחות האסלה ומפיץ ריח בכל הדחה. זה לא פתרון מושלם, כמובן, ולא חוסך את הצורך לשטוף את הרצפה פעם ביומיים-שלושה, אבל אחרי כמה שבועות של שימוש, אני יכולה להעיד שהרבה יותר נעים להיכנס לשירותים איתו מאשר בלעדיו. בשפופרת יש חומר לשש לחיצות, וכל לחיצה אמורה לשחרר כמות ג'ל שתספיק לשבוע אבל בפועל מחזיקה מעמד קצת פחות. תיאור המוצר מבטיח גם חיטוי האסלה, אם כי אישית, למרות כל האמון שאני רוחשת לתיאורי מוצרים, אני עדיין מעדיפה להימנע משכשוך בתוכה או שתיית המים שלה, ככל שזה אפשרי.
12.90 ₪ ברשתות השיווק

מודעות פרסומת

4 מחשבות על “המלצות שהתפזרו

  1. כבר חשבתי שמצאת פטנט שעוזר להם לכוון! הבעיה היא לא הריח בתוך האסלה, אלא כל המקומות הלא הגיוניים שמהם הריח בוקע, ולשם צנעת הפרט ומניעת פגיעה ברגשות הציבור אעצור כאן…

    • הבנתי שיש פטנט כזה: מדבקה שמדביקים בתוך האסלה ואומרים להם לכוון אליה. אבל זה לא היה עובד כל כך אצל הילדים שלי, שהולכים לשירותים בעיניים עצומות בבוקר…

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s