העניין הזה עם האוכל

שנים של גידול ילדים עדיין לא הרגילו אותי למחשבה שצריך להאכיל אותם שלוש פעמים ביום. בעיקר בתקופות שקשה לי, שלא בא לי, שהלב עצוב והאצבעות קפואות. שלושה מוצרים מוכנים חדשים מתאימים בדיוק לימים כאלה, במחיר הקטן של פגיעה בדימוי העצמי של סופר אימא.

לרוב אנחנו הורים די מוצלחים, וכשאני אומרת את זה אני מתכוונת אגב לרוב ההורים שאני רואה מסביבי. כולנו עושים טעויות, מפשלים פה ושם, מעגלים פינות, לא הכול אנחנו מבינים. אבל בכללי? אנחנו משתדלים. אנחנו משתמשים בעיניים שלנו כדי לראות ובלב שלנו כדי להבין, ובסך הכול אנחנו יוצאים בסוף הורים לא רעים בכלל. אבל יש נקודה אחת שבה אני שוכחת לרוב משביעות הרצון העצמית הזאת ורואה בעצמי אימא קצת עלובה, והיא העניין הזה עם האוכל.
כתגובת נגד לכל הפימפום שאנחנו סופגים מסביב על אוכל תעשייתי, הצורך לגוון והחובה לתת לילדים התחלה טובה לחיים בדמות תפריט מאוזן ובריא, האוכל מקבל אצלנו לעתים קרובות מדי חשיבות יתר, מהסוג שהופך אותנו ליצורים רגישים מדי, צדקניים (הרבה) יותר מדי ותופס חלק גדול מדי מהעיסוק שלנו בהורות. אני כמובן מדברת על עצמי. אתם דווקא בסדר גמור. שלא תחשבו. אבל באופן אישי אני לא תמיד מצליחה לעמוד בקצב החיים וההאכלה המתמדת של ילדיי, עד כדי כך שמדי פעם אני מתמלאת טינה על הצורך להאכיל אותם שלוש פעמים ביום. כאילו, ברצינות, לא הכנתי לכם לא מזמן ארוחת בוקר עם המון מרכיבים, בריאה וטעימה ומושקעת? אז מה פתאום עכשיו גם ארוחת צהריים? חייבים? באמת?
ואם זה לא מספיק, יש גם תקופות שהדחף לבשל נעלם ממני לגמרי. אני לא רוצה להכין את זה, לחשוב על זה, לתכנן את זה ולבצע את זה. לא בא לי על זה (כן. אצלנו בבית מותר גם להגיד "לא בא לי". תירו בי עכשיו). אבל לצערי הרב מאוד אפילו ילדים שהאכילה היא לא הפעולה הכי חביבה עליהם, ואת זה אני אומרת באנדרסטייטמנט היסטרי, דורשים לאכול שלוש פעמים ביום. ולפעמים אפילו לאימא שאיבדה את חדוות הבישול (ושלא תחשבו שבזמנים אחרים יש פה ארוחה של שלוש מנות כל יום) לא נעים לראות אותם אוכלים שוב שניצל ואורז, או חביתה וכריך.
שלושה מוצרים חדשים של מזון קפוא הגיעו אלינו בחודשים האחרונים, בדיוק כשנתקפתי בעוד אחת מהתקפות ה"לא בא לי לבשל". עכשיו, רגע של גילוי נאות: אני לא קונה מזון מוכן הביתה. בחישוב של מאמץ מול כסף, של בריאות מול קלות, האוכל המוכן מפסיד אצלנו פעם אחרי פעם, ולא נראה לי שזה עומד להשתנות. מצד שני, הם כבר היו פה בבית. ואיתם גם שני ילדים שרוצים לאכול. בימים שבהם הלו"ז או חוסר החשק היו חזקים מדי, בדקנו כמו שצריך את שלושתם, ויש לנו גם מסקנות.
לפני די הרבה זמן מישהי אמרה לי שיש אצלי המון תוכן מסחרי. היא לא התכוונה להעליב, אבל אני נורא נעלבתי. נעלבתי מספיק כדי לנסות לחשוב אם היא צודקת (היא לא) ולהפסיק לגמרי לכתוב על אוכל ובכלל לכמה זמן. בסוף העלבון עבר קצת, לפחות מספיק כדי להבין שא. מי שאמרה את זה לא ממש מבינה מה זה תוכן מסחרי. ב. לכתוב על החיים זה לכתוב גם על אוכל וג. כל מי שהכתיבה על מוצרים שהגיעו לכותבת (בתוקף תפקידה ככותבת בעיתון או ככותבת בלוג) מפריעה לו והוא מרגיש שהיא פוגמת באינטגריטי או בטוהר המדיום, יכול להשתמש באיקס הקטן שיש לו מצד ימין למעלה, ולחסוך מעצמו חשיפה איומה כל כך לאותן זוועות.
אז אם ככה, שלוש אפשרויות לא רעות כל כך, לימים שבהם קר לכם מדי באצבעות וחשוך לכם מדי בנשמה, וכל מה שאתם רוצים זה לתקתק ארוחה נחמדה ולגמור עם זה.

סנפרוסט הוציאה לאחרונה שקיות קפואות של אורז עם ירקות להכנה מהירה בשני טעמים: אורז עם אפונה וגזר, ומג'דרה. את האורז צריך להחזיק בהקפאה, להוסיף לו מים ותיבול כרצונכם (יש המלצות על השקית) ולבשל במיקרוגל או בסיר כ-10 דקות עד שהוא מוכן. בבית ניסינו את המג'דרה. יש לנו חיבה למג'דרה וחוסר רצון מוחלט לטרוח בהכנה שלה מאפס, כך שהפתרון של מג'דרה מוכנה שעל פי דברי היצרן (שאני לא אחראית לנכונותם) היא דלת שומן ומלח, הוא פתרון מצוין. המג'דרה הייתה מוצלחת בהחלט, ולכל הפחות לא מוצלחת פחות מכל מג'דרה ממוצעת שאפשר לאכול במסעדה. יכול להיות שמשקיענים שמשרים בעצמם את הרכיבים ומבשלים הכול מאפס מגיעים לתוצאות טובות יותר אבל מבחינתי, חובבת עדשים שמעריכה את תכונותיהן החיוביות הרבות אבל לא מתכוונת להכין אותן בעצמה, זה מוצר שקיים סיכוי גבוה יחסית שאקנה בהמשך.
מג'דרה
700 גרם.

שניצלים אפויים חדשים של מאמא עוף נתקלו בתגובות מעורבות בבית. השניצלים הגיעו בשלושה סוגים: שניצל אפוי ביתי, שניצל אפוי דגנים (שניהם ותיקים יחסית) ונאגטס אפוי (חדש). שלושתם נראים כמו שניצל, מיועדים לחימום בתנור ועל פי דיווח היצרן (שוב, בלי התחייבות מצדי) עשוי מ-100% חזה עוף. על פי רוב אנחנו מכינים שניצלים בבית. זה קל, זה מהיר וכמשפחה של אניני שניצל אנחנו מודעים היטב לכך שאם כבר מכניסים לפה את כל השמן ופירורי הלחם האלה, כדאי מאוד שהם יהיו טריים לגמרי, מתובלים בדיוק כמו שאנחנו אוהבים ובמרחק של חמש דקות לכל היותר מהטיגון. אבל כאמור, לא תמיד יש זמן או כוח להכין אוכל, ויום שישי אחד שבו התעצלנו במיוחד סיפק הזדמנות מצוינת לנסות את המוצר החדש. השניצל האפוי הביתי עבר חימום בתנור והוגש עם אורז וקטשופ לשני ילדים עם סטנדרטים גבוהים בתחום השניצלים. האחד טעם ממנו שתי חתיכות, החליט שהוא פחות לטעמו ועשה טובה כשגמר חצי מהמנה (לזכותו ייאמר שזאת הייתה מנה גדולה ונדיבה). השני, ילד נוח ושמח בחלקו, חיסל הכול וגם נישנש מהצלחת של אחיו. המבוגרים, שסחבו לעצמם חתיכות מהילדים, חשבו שמדובר במוצר נחמד שחוסר הטיגון לא משפיע לרעה על טעמו, אבל יש לו עוד דרך ארוכה עד שיגיע לרמת הביצוע הביתית.
מאמא עוף
500 גר'.

ממעדנות הגיעה פיצה מוכנה בשלוש אריזות: פיצה משפחתית, משולשי פיצה עם זיתים וחטיפי פיצה. כל הסוגים, כך כתוב על האריזה, הם ללא תחליפי גבינה אלא עם גבינה אמיתית בלבד. בפיצה אנחנו בררנים כמעט כמו בשניצלים, כי גם זה מאכל שאנחנו מכינים בבית מאפס, כולל הבצק והרוטב, והילדים בהחלט מקפידים על אתיקת פיצה גבוהה שמשמעותה המעשית היא סירוב מוחלט לאכול פיצה פושרת, ספוגית מדי או לא מתובלת היטב. מכל הבחינות האלה הפיצה המשפחתית התקבלה ברצון ושימשה תוספת נאה לארוחת הערב (אם כי להתרשמותנו היא קטנה מדי לשמש ארוחת ערב כשלעצמה). חטיפי הפיצה, שהיו קצת רכים מדי, לא מצאו חן בעיני הילדים אבל היו נחמדים בעיני אימא שלהם ומשולשי הפיצה עם זיתים היו טעימים, אבל רק אחרי שכתוצאה מהניסיונות הקודמים חוממו על האבן המיוחדת להכנת פיצות שמתגוררת בקביעות בתנור שלנו, מה שנתן לבצק שלהם מכת חום שהקשתה אותו מעט ושיפרה משמעותית את הטעם.
פיצה מעדנות

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s